לרוב אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אנחנו בתקופת הבחירות ואין ממש ברירה. אז למה כדאי להצביע לי? כי אני יכול להכניס דם חדש לסיעה בכנסת אבל חבר במפלגה כבר קרוב לעשרים שנה ולא איזה כוכב שמוצנח משום מקום; בגלל תפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית; בגלל עשייה ציבורית מגוונת ואפקטיבית בעמדות של מנהיגות, ניהול והשפעה - בין היתר כיו"ר ארגון העיתונאים; בגלל ההתנהלות השקופה, המשתפת והאחראית ששמה במרכז את הערכים ואת הציבור; בגלל שאם השמאל רוצה להתחזק ולחבר אליו את הציבור הוא צריך לבנות מחדש את הקשר עם העבודה המאורגנת, להיאבק על הזכות להתפרנס בכבוד ולהכניס לעמדות מפתח מנהיגי עובדים.

​

זאת היתה הגרסה הקצרה. מוזמנים לקרוא גם את ההסבר היותר מנומק. הוא אולי ארוך ולא אופייני לעידן הפייסבוק והטיק טוק, אבל אני מתייחס ברצינות גמורה לשליחות שאני לוקח על עצמי ומרגיש חובה לא להסתפק בסיסמאות.

​

1. כי צריך גם להכניס פנים חדשות ואיכותיות לרשימה שלנו בכנסת, אבל מנגד לא להתפתות להצניח כוכבים שהקשר שלהם למפלגה לעתים מקרי והם עלולים לדלג למקום אחר בהזדמנות הראשונה. מצד אחד, אני חבר מפלגה כבר קרוב לעשרים שנה, מעולם לא עזבתי אותה ותמיד הצבעתי לה (חוץ מב-1999 ו-2003 שנתתי את קולי לעם אחד של עמיר פרץ). מצד שני, עיקר העשייה שלי תמיד היה בחוץ ואני מביא רקע בחינוך, עיתונות, איגודים מקצועיים ועשייה חברתית. 

​

2. בגלל תפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית (למי שמתחבר כמובן) שאני מאוד עקבי איתה. אני בעד השקעה משמעותית בשירותים חברתיים, מדינת רווחה אוניברסלית, חיזוק ארגוני עובדים, צמצום פערים דרך עולם העבודה, דאגה לציבור הגמלאים וליכולת להזדקן בכבוד, חיבור עמוק בין המאבקים החברתיים והסביבתיים, קידום קיום משותף בין כל הקבוצות השונות בחברה הישראלית, חתירה מתמדת לפתרון הקונפליקט הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום, קידום שוויון מעמדי, מגדרי, אתני ועדתי וחיזוק הדמוקרטיה וחופש הביטוי, העיתונות והיצירה. 

​

3. בגלל הניסיון המוכח והתוצאות: אני מביא איתי עבר עשיר של עשייה ציבורית מגוונת, מוצלחת ורוויית הישגים בתפקידים של מנהיגות, ניהול והשפעה. מזה 25 שנה, כל תפקיד או עבודה שביצעתי היוו מבחינתי שליחות ציבורית. עסקתי בחינוך בלתי פורמלי, בנוער העובד והלומד ומחוצה לו, מתוך תפיסה שמדובר בתיקון עולם. נכנסתי לתחום העיתונות כדי לתת לציבור את הכלים והמידע להבין טוב יותר את המציאות וכדי להכניס לסדר היום התקשורתי את הנושאים החברתיים - עשיתי את זה במגוון תפקידים וכלי תקשורת מובילים ובהם הארץ, מעריב, גלי צה"ל, ידיעות אחרונות, ערוץ 2, גלובס ועוד. בין השנים 2007 ל-2021 הובלתי את התהליך להחייאת העבודה המאורגנת בעולם העיתונות והפכתי אותו מענף כמעט בלתי מאוגד לאחד הענפים המאוגדים ביותר עם קרוב ל-80 אחוזי התאגדות (המהלך זכה לפרק שלם בספר "מאוגדים" - כאן תוכלו לקרוא את החלק השני והשלישי מתוך הפרק). הייתי ממקימי הוועד ההיסטורי בעיתון הארץ, יזמתי ניסיון להתחדשות באגודת העיתונאים תל אביב ובסוף 2011 פניתי אל ההסתדרות וייסדתי בתוכה את ארגון העיתונאים שבראשו עמדתי כ-10 שנים. כיו"ר ארגון העיתונאים הקמתי עשרות ועדים, ניהלתי משאים ומתנים מורכבים, חתמתי על הסכמים קיבוציים רבים, ניהלתי מאבקים בקנה מידה לאומי (נגד ניסיונות הסגירה והפיצול של תאגיד השידור הציבורי, נגד ניסיונות הסגירה של ערוץ 10, ההתמודדות מול שתי קריסות הענק של מעריב ועוד), הובלתי מהלכים בכנסת בשיתוף עם ח"כים מכל הסיעות והתמודדתי מול הכוחות החזקים במשק (החל מראש הממשלה נתניהו ועד המו"לים הגדולים). לצד זה הייתי חבר בנשיאות מועצת העיתונות, ניהלתי מאבקים למען דמוקרטיזציה בהסתדרות והקמתי את התנועה לעיתונות ציבורית, שדרכה פיתחתי מודל חדשני של עיתונות בשיתוף ציבור, שמטרתה לחזק את קולם של חלקים בחברה הישראלית שפחות נשמע (התנועה פעלה בעיקר בצפון הארץ ועם נשים חרדיות ואנשים עם מוגבלות). 

​

4. בגלל ההתנהלות. בכל תפקיד שמילאתי תמיד פעלתי מתוך רצון לשרת את הציבור ומעולם לא דבק בי רבב ערכי. אני מאמין בהתנהלות כמה שיותר שקופה ומבוססת אמון ובשיתוף הציבור בהליכי חשיבה וקבלת החלטות. אני שחקן קבוצתי ויודע לייצר שיתופי פעולה אפקטיביים עם שותפים טבעיים ואנשים שחושבים כמוני, אבל גם עם כאלה שנמצאים בצד השני של המתרס. אני יודע לעורר דיון ציבורי ולהשפיע על סדר היום התקשורתי, אבל קודם כל בוחן את העשייה שלי אל מול התוצאות והשינוי שהיא מחוללת. אני מונע מתפיסת עולם, אבל גם מאוד פרגמטי ויודע להתפשר כשצריך. אין לי בעיה לקבל ביקורת, להודות בטעויות, להתנצל  ולתקן את הדורש תיקון. אני משתדל לא להתלהם אלא לייצר שיח מכבד ובונה ודיון ציבורי ענייני, מעמיק ומנומק (ובגלל זה לפעמים מפרסם טקסטים מתישים של אלפי מילים). אני לא מפחד מאף אחד ולא נרתע מעימותים עם כוחות חזקים כשאני צריך לדאוג לאינטרס הציבורי ולאנשים שאני מייצג. אני משוכנע שהומור ויצירתיות משפרים את העשייה הפוליטית ותופס מעצמי אדם מצחיק, אבל גם מוכרח להודות שמדובר בסוגייה שנויה במחלוקת ומכבד את אלה שחושבים אחרת. 

​

5. בגלל הערך המוסף שאני אביא כמנהיג עובדים בכנסת נטולת מנהיגי עובדים. נציגי העבודה המאורגנת תמיד לקחו חלק מרכזי בהנהגה הלאומית - דוד בן גוריון, גולדה מאיר, יצחק בן אהרון, דוד רמז, פנחס לבון, עמיר פרץ, אבי ניסנקורן ורבים אחרים. זה לא בכדי: הם הביאו מומחיות באחת הסוגיות שהכי חשובה לאזרחים - עולם העבודה והיכולת להתפרנס בכבוד. הם הביאו יכולות של קבלת החלטות וקידום מהלכים. הם צמחו בתוך מערכת דמוקרטית (גם אם רחוקה מלהיות מושלמת) שבה מנהיגות נבנית לא מסמכות שמגיעה מלמעלה אלא מתוך היכולת לרתום ולארגן את הציבור ולהניע אותו לפעולה (להצטרף, להתאגד, לשבות ועוד). הקשר החזק שהיה בין השמאל לבין העבודה המאורגנת כמעט נעלם לחלוטין עם השנים. ברמת המאקרו, אם השמאל רוצה להתחבר לציבור ולהתחזק הוא צריך לבנות מחדש את הקשר הזה (מוזמנים לקרוא מאמר בנושא שכתבתי לכתב העת "תלם" של קרן ברל כצנלסון). אפילו בארצות הברית האולטרה קפיטליסטית, השמאל כבר הבין את זה ופועל במרץ ליישם (הנה קצת חומרי קריאה רלוונטיים על הנשיא ג'ו ביידן בעברית ובאנגלית ועל ברני סנדרס). ברמת המיקרו, מחנה השמאל צריך להכניס כמה שיותר מנהיגי עובדים לעמדות מפתח בכלל ולכנסת בפרט. זה מה שטענתי במשך שנים, ועכשיו גם החלטתי לעשות.  

​

רוצים לדעת עלי עוד? מוזמנים ליצור קשר.
השתכנעתם להצביע לי? מעולה! מרגש אותי לדעת שזכיתי לאמונכם. עכשיו בואו נשכנע ביחד עוד אנשים, כי רק בכוחות משותפים נוכל להביא את השינוי. מוזמנים לענות על השאלון שבקישור.